מרגע שהומצאה שיטת מטבע החליפין, נוצר פער בין התוצר ליוצרו, כמו גם לקהל יעדו: היוצר צריך לתמחר ולשווק את מוצרו בהתאם לאופיו ואיכויותיו ולא רק לעסוק במשא ומתן מול איש מקצוע אחר. אם קשה היה לקבוע בכמה תרנגולות יש לשלם על צנצנת דבש, הרי שקשה הרבה יותר לקבוע כמה יש לחייב על צנצנת דבש בפניי עצמה, באופן בלתי תלוי. בשעה שנאלצים יזמים להתעסק בשאלות מורכבות מעין אלו, לרוב אין הם מסוגלים להתמחות גם בתחום השיווק ולהביא את מוצרם לידיעת הציבור.
הפער שנוצר בין התוצר ויוצרו משפיע על יכולת השיווק והפרסום עצמה; בימי הרנסנס היכרות שטחית עם שפע תחומים הייתה נחשבת לגדולה, אך בימינו אנו התעמקות והתמחות בנושא ספציפי מזוהים כגאונות. אם כך, צריך היוצר להתמקד בטיב ואיכות מוצרו, אך מי יביא את המוצר לתודעת קהל הצרכנים? כאן נחוץ מומחה בתחום אחר, כאן נחוץ נציג יחסי ציבור.
בעולם אידאלי, הייתה איכות המוצר הדבר היחיד בעל משמעות בעסקה באשר היא, אך כיצד תיווצר עסקה מלכתחילה אם העסק איננו מפורסם דיו בכדי שיכירו בו? לעסקים קטנים כמו גדולים, בארץ בפרט ובעולם בכלל, דרושים נציגי יח”צ שיכירו את המוצר, יבינו את אופיו והצורך שמספק, יזהו וילמדו את קהל היעד על בוריו וכמובן, ידעו לייצג את המוצר בצורה הטובה ביותר.